אן סרטה של נעמי קוואסה.מאת: שרית יוכפז

אן

סרטה של נעמי קוואסה

An – Sweet Bean

A film by Naomi Kawase

זוכה ציון לשבח בתחרות כרמל בפסטיבל הסרטים בחיפה
פסטיבל קאן הבחירה הרשמית – במסגרת התחרות מבט מסוים

בכיכובה של קירין קיקי זוכת הפרס למפעל חיים של Asian Film Awards 2016

הוצג בשלל פסטיבלים מרכזיים ברחבי העולם:

טורונטו, מלבורן, לונדון, הלסינקי, פולין, אודסה ועוד.

סנטארו מנהל מסעדה קטנטונת שמוכרת דבר אחד – דוריאקי, פנקייקים קטנים ממולאים בממרח שעועית אדום מתוק בשם אן. יום אחד מופיעה במסעדה אישה מבוגרת בשם טוֹקוּ. היא רוצה להציע את עצמה כטבחית. סנטארו מהסס, אך כשהוא טועם את ה"אן" של טוקו הוא לא יכול לסרב. עד מהרה העסק הקטן פורח, ועם הזמן סנטארו וטוקו גם פותחים את ליבם וחושפים פצעים נושנים.

לצפייה בטריילר

https://youtu.be/eIqVs0P9FjA
אן

יוצרים

בימוי:  נעמי קוואסה  Naomi Kawase

תסריט: נעמי קואסה על פי הספר "אן" מאת דוריאן סוקאוה  Durian Sukegawa

צילום:  שיגקי אקיאמה  Shigeki Akiyama

עיצוב:  קיקו היה Kyoko Heya

עריכה:  טינה באז  Tina Baz

מוסיקה:  דויד חג'ג'  David Hadjadj

הפקה:  Masa Sawada, Yoshito Oyama

שחקנים

טוקה:  קירין קיקי  Kirin Kiki

סנטרו:  מסטושי נגאסה  Masatoshi Nagase

וואקנה:  קירה אושידה   Kyara Uchida

בעלת חנות הדוריאקי:  מיוקו אסדה  Miyoko Asada

יושיקו:  אטסוקו אשיהארה  Etsuko Ichihara

יפן / צרפת 2015 , 113 דקות

יפנית תרגום לעברית ואנגלית

הפצה בישראל קולנוע חדש, החל מתאריך 14.04.2016
בסינמטק תל אביב, בקולנוע כוכב רמת השרון  וברחבי הארץ

דברי הבמאית

עצי הדובדבן במלוא פריחתם מזכירים לנו מוות. אני לא מכירה עץ אחר שפרחיו פורחים בצורה כל כך מרהיבה. רק כדי שהפרחים יישרו בצורה כל כך מפתיעה. האם בגלל זה אני כל כך מתפעלים מן הפריחה של עצי הדובדבן. האם בגלל זה אנחנו רואים השתקפות של חיינו בעצים הללו?

סנטארו, טוקה וואקנה נפגשים כשעצי הדובדבן בשיא פריחתם. הסיפור של כל אחד משלוש הדמויות שונה מאוד. יחד עם זאת, נשמותיהן מצטלבות והם פוגשים האחד את השני במקום אחד עם נוף מסוים.

החברה שלנו אינה בנויה כך שהיא מאפשרת לחלומות שונים להתגשם. לעיתים היא אף בולעת את תקוות שלנו. לאחר  שאנו לומדים שטוקה חלתה במחלה הסיפור משנה כיוון ומתעסק בבסיס הדברים שהופכים אותנו לבני אנוש. כבמאית יש לי את הזכות ואת ההנאה בגילוי של חיים שונים דרך הקולנוע כמו גם במקרה של הסרט הנוכחי. על ידי חשיפת המהלכים המורכבים של החברה שלנו אני מקווה שאוכל לחקור יותר את ההבנה של בסיס קיומנו.

"אן" עוסק במפגש בין שתי נשמות המתחברות כדי להתמודד עם המכשולים של החיים. כמה פעמים עלינו למעוד לפני שנוכל להגיע לגן העדן? השמחה שאנו זוכים לה ממחויבות ומקשר לעולם מסייעים לנו הבנה עמוקה יותר וטובה יותר של השינויים וההתפתחות בעולמנו. באמצעות הסרט הזה אני רוצה להדגיש ולחשוף את האושר שאנו יכולים להפיק מרגעים כאלה.

לאורך חיינו יש רגעים שאנחנו יכולים לחוש שמציף אותנו גל גדול של ייאוש ושל חרטה. ואנחנו מרגישים שאנחנו מוכנים להיכנע. למרות זה ואולי בזכות זה אנחנו מסוגלים להיאחז בתקוות שלנו ולהמשיך להאמין בעתיד.

ראיון עם היוצרת נעמי קוואסה

ש: איך עלה הרעיון לעבד את הספר "אן" שיצא בשנת 2013 ביפן?

ת: למעשה הסופר משתתף בסרט שלי משנת 2012 כשחקן. נסענו לפסטיבל קאן ביחד כשהסרט השתתף בתחרות הרשמית שם. וכשהיינו שם הוא סיפר לי ברפרוף על הסיפור של "אן". אחרי זה הוא סיים את הכתיבה ושלח לי את הספר. ושאל אותי אם יש לי עניין להפוך אותו לסרט. קראתי את הספר ונמשכתי לדרך המיוחדת שלו לתאר את הבלתי נראה בחיים. קולנוע הוא מדיום בו אנחנו מחברים מציאות עם מה שניתן לראות. אבל באותה עת אני מאמינה שהקולנוע יכול להביא גם את הנוכחות של הדברים הבלתי נראים. בחיים ולהציג אותם לנו לצופים.

ש: כמה אישי הסרט הזה עבורך? ואיך עיבדת את הספר לתסריט?

ת: כשתכתבתי את התסריט נעלתי את עצמי בספריה השייכת למרכז "טאמה זנשוהן" הלאומי שהוא סנטריום הנמצא בפאתי טוקיו למצורעים ומצורעים לשעבר.

ביליתי גם זמן מה בטיולים ביערות המקיפים את הסנטריום. כשאני חשה את הרוח ואת האור במקום המיוחד הזה. דברתי עם חולים לשעבר שעדיין גרים בסנטריום, וכך הצלחתי להביא מציאות אמיתית לתסריט שלי. ולהפוך את התיאורים הספרותיים למשהו יותר קולנועי עם נראוּת.

במובן האישי ראיתי בדמות של טוקה את סבתי האהובה שנפטרה לפני שלוש שנים.

ש: שלושת גיבורי הסרט הם אנשים בודדים שמסיבות שונות אינם שייכים לחברה. כיצד  משתנה המצב שלהם בסרט? ומה הם לומדים להבין?

ת: קודם כל אף אחד לא יכול לחיות לבד. זה מה שאני חושבת עלינו כבני אדם. כמו כן, מרביתנו חווינו מידה כזו או אחרת של כישלון בחיינו. לעיתים כישלון כזה יכול להיות שינוי דרמטי בחיים של אותו אדם. יחד עם זה לכל אחד מאיתנו יש את היכולת והכוח להמשיך בחיים לא משנה מה קורה. אני מאמינה שזה מובנה בתוכנו באופן טבעי. לעיתים החברות השונות בהן אנחנו חיים מתעמתות עם התשוקה לחיים. בסרט שלנו אנחנו יכולים לראות  את הדמות הראשית טוקה, שמרבית חייה "נלקחו" ממנה, אבל היא למדה דברים רבים מן הסיטואציה בה היא חייתה והיתה מצויה. בעזרתה מצליחות שתי הדמויות האחרות בסרט לעשות צעד אחד קדימה גם אם מדובר בצעד קטן מאד בחייהן.

ש: האם את מאמינה שאנשים יוצרים את החומות שלהם בעמם?

ת: בחברות המודרניות נראה לי שלעיתים אנשים יוצרים את  החומות שלהם. כתוצאה מזה בצורה רחבה יותר יש לנו תחושה שאנחנו רוצים להפטר מן האחר. לעיתים מישהו שנראה כעוס מרחוק  אם נתקרב נגלה שהוא בעצם בוכה .אם נתקרב כדי לראות את האדם יתכן שהאדם הזה רק רוצה חום מן האחרים.

ש: כמו בסרטך הקודם הטבע הוא כל כך נוכח ויפה גם בסרט הזה. מהו החלק של הטבע בסרט הזה?

ת: לטבע בסרט זה יש חלק מרכזי כמו שיש לו בסרטי האחרים. הטבע הוא גורם שבדרך שקטה מגן עלינו. בני אנוש. עצי הדובדבן לדוגמה אינם אומרים מילה אבל הם מבינים אותנו ומקבלים אותנו כמו שאנחנו. הם מביאים פרחים בכל עונה חדשה לא משנה מה קורה, ואני חושבת שזה נפלא.

ש: איך בחרת את השחקנים שלוהקו הדמויות הראשיות?

ת: לגבי טוקה התייעצתי עם הסופר והגענו למסקנה שנבקש מן השחקנית קיקי קירין . היא קראה את הספר המקורי ובשמחה קיבלה על עצמה את התפקיד. לגבי השחקן מסטושי נגאסה  בתפקיד סנטארו, כבר זמן רב שאני חולמת לעבוד איתו הוא שמח להגשים לי את החלום. לגבי הנערה לקח זמן עד שמצאנו והחלטנו על השחקנית. בסוף בחרנו בשחקנית שהיא הנכדה בחיים של קיקי .

ש: האם את מאמינה שדברים פשוטים כמו מתכון יכולים לשנות חיי אדם?

ת: כן, אני מאמינה בזה. אם להיות כנה, אני מאד אוהבת לאכול ולא עומדת בפני מאכלים טעימים מיוחד. לאכול גורם לי הנאה רבה וגורם למחשבותיי לשוטט. אני מאמינה שאיש לא יכעס אם הם יוכלו מאכלים טובים.

אודות נעמי קוואסה

נולדה בשנת 1969, סיימה לימודי צילום בבית הספר לצילום באוסקה בו בהמשך כיהנה כמרצה כמה שנים אחר כך.

היא גם כותבת, ופרסמה שני רומנים.

הוריה נטשו אותה והיא גודלה על יד סבהּ וסבתהּ, חוויה אליה התייחסה בשניים מסרטיה.

קוואס ביימה תשעה סרטים עלילתיים באורך מלא, שבעה סרטים דוקומנטריים קצרים ושבעה סרטים דוקומנטריים ארוכים. שבעה מסרטיה הוצגו בפסטיבל קאן.

בשנת 1997 זכה בפרס מצלמת הזהב לסרט ראשון ובשנת 2007 זכתה בפרס הגדול של חבר השופטים. סרטיה הוצגו בפסטיבלים החשובים ביותר ברחבי העולם וזכו בשלל פרסים. 

מומלץ. צפיתי בסרט מרגש עד דמעות