דיירי בית דיור המוגן "פאלאס רעננה" ארגנו אירוע הצדעה לנשיא ארגנטינה בהשתתפות שגריר ארגנטינה בישראל מר אקסל שמעון ווחניש ותזמורת ולהקה ארגנטינאית. מאת: שרית יוכפז

צילום מורג ביטן 

 

 מימין לשמאל : שלומית רביד מנכ"לית פאלאס רעננה, ראש עיריית רעננה חיים ברוידא, ושגריר ארגנטינה בישראל מר אקסל שמעון ווחניש –

צילום מורג ביטן 

 

בתמונה 03 : דגל ארגנטינה ותמונה של נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי באירוע בפאלאס רעננה –

צילום מורג ביטן אישור לפרסום ללא תשלום

מצדיעים לנשיא ארגנטינה מר חאבייר מיליי על עמידתו האמיצה והעוצמתית לצד ישראל

 

דיירי בית דיור המוגן "פאלאס רעננה" ארגנו אירוע הצדעה לנשיא ארגנטינה בהשתתפות שגריר ארגנטינה בישראל מר אקסל שמעון ווחניש ותזמורת ולהקה ארגנטינאית.

 

כ-200 דיירי בית דיור המוגן "פאלאס רעננה" מקבוצת עזריאלי שבין הדיירים גם יוצאי ארגנטינה ומדינות אחרות מדרום אמריקה ארגנו אירוע הצדעה לנשיא ארגנטינה מר חאבייר מיליי על עמידתו האמיצה והעוצמתית לצד ישראל בזירה הבינלאומית והבעת אהבה רבה לעם היהודי ולמדינת ישראל והכרזתו "שאלוהים יברך את מדינת ישראל ושכוחות השמיים ילוו את ישראל, "עם ישראל חי".

באירוע שקושט בתמונות גדולות של הנשיא חאבייר ודגלים של ארגנטינה וישראל נוכחו גם שגריר ארגנטינה בישראל מר אקסל שמעון ווחניש ,

 ראש עיריית רעננה חיים ברוידא, מנכ"לית פאלאס רעננה שלומית רביד, תזמורת ולהקה ארגנטינאית והשפית של הבית הכינה מטעמים מהטבח הארגנטיני.

שלומית רביד מנכ"לית פאלאס רעננה ציינה :

" בימים אלו שמדינת ישראל נתונה להתקפה מדינית פוליטית והפגנות של גורמים עיונים ופעילות אנטישמית כנגד יהודים בכל רחבי העולם נשיא ארגנטינה מר חאבייר מיליי הוא קרן אור גדולה וחבר אמיתי של מדינת ישראל ודיירי בית פאלאס רעננה החליטו להביע תודה והוקרה לנשיא ולהצדיע לו, בבקשה מהשגריר להעביר לנשיא את המסר לנשיא              Muchas gracias." .     

שגריר ארגנטינה בישראל מר אקסל שמעון ווחניש אודה לדיירי הבית על אירוע המרגש וציין שיעביר לנשיא מידע על האירוע המרגש.     

צילום      מורג ביטן 

מאת: שרית יוכפז

מוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל תל־אביב, גאה להציג תערוכה חדשה: ורנר בראון – בין מים לשמיים . מאת שרית יוכפז

 

                                         מוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל תל־אביב,

גאה להציג תערוכה חדשה:

 

ורנר בראון – בין מים לשמיים

אוצר התערוכה: גיא רז

 

פתיחה לקהל הרחב: 7 בינואר 2026

התערוכה תוצג עד: 12 באפריל 2026

 

"הדבר הראשון שעשיתי מתחילת הקריירה שלי בארץ היה צילום עיתונות. במה שנוגע לצילומים מן האוויר, צילום תת־מימי וצילומי סקי - זה משהו שקיים בי מילדות: הרצון ‘לעוף’ באוויר. פעמים רבות חלמתי שאני רוצה לעוף, ולצלול זה כמו לעוף. אני חייב להודות שאני כבר לא חולם על כך. כנראה ש‘עפתי’ מספיק."
(ורנר בראון, 2001)

 

מוז״א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב, מציג תערוכה רטרוספקטיבית מקיפה ראשונה בישראל לורנר בראון (1918–2018), מן הדמויות המרכזיות והחלוציות בצילום הישראלי. התערוכה מתמקדת במבטו הייחודי של בראון, מבט הנע בין שמיים למים, בין תיעוד לאמנות, ומציגה לראשונה יחד מקבצים רחבים מעבודתו, בהם תצלומי וינטג’ נדירים לצד הדפסות עכשוויות.

 

התערוכה היא המשך לשיתוף פעולה פורה ומתמשך בין מוז״א לבין הקרן להנצחת מורשת ורנר וענת בראון, הכולל את הענקת פרס בראון לצילום, קידום פעילויות חינוכיות לתלמידים מהפריפריה בדגש על צילום, והעמקת העיסוק במורשת הצילום המקומית כחלק מהשיח התרבותי בישראל.

 

גיל עומר, מנכ״ל מוז״א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב: "ארכיונו העצום של ורנר בראון, שכולל מאות אלפי תשלילים מסודרים ומקוטלגים, הוא מקור חיוני לחקר ההיסטוריה החזותית של ישראל, אך גם חלון לנפש של צלם שביקש לשמור על כבודם של המצולמים. התערוכה מבקשת לאפשר לצופה לפגוש את הדימויים כפי שנולדו. היא מזמינה אותנו לבחון מחדש כיצד נבנה זיכרון, כיצד נשמר מבט, וכיצד צילום הופך מסיטואציה רגעית למורשת."

 

יהודה בראון ועו״ד צפנת שובל, נאמני הקרן להנצחת מורשת ורנר וענת בראון: "הצגת תערוכה רטרוספקטיבית לורנר בראון במוז״א היא ציון דרך בהנצחת פועלו ובהנגשת יצירתו המכוננת לציבור הרחב. קרן בראון לצילום גאה בהקמתה ורואה בתערוכה במוז״א הזדמנות להעמיד מחדש את יצירתו של ורנר בראון במקומה הראוי בתולדות הצילום הישראלי."

 

גיא רז, אוצר התערוכה: "בניסיון לסכם את פועלו של ורנר בראון, אפשר לשרטט קווי מתאר של 'המבט הצילומי' שלו. בראון שנולד בגרמניה וצילם בישראל, נע בארץ מצד אחד כציוני־ישראלי נפעם, ומצד אחר כתייר גרמני רומנטי. הצילום שלו נובע גם בין שני מבטים - זה של המטייל בטבע וזה של המשוטט העירוני. החיבור הסטריאוסקופי של מגוון זוויות ראייה אלה יוצר את 'המבט של ורנר בראון'. בראון הביט נכוחה אל מציאות חיינו בעשורים הראשונים של המדינה והותיר לנו מסמך חזותי מקורי ומרתק, בין מים לשמיים".

 

התערוכה מלווה בקטלוג יפהפה ובו מבחר מתצלומיו של ורנר בראון, ומאמרים מאת גיא רז, אלכס ליבק וד"ר לביא שי. עיצוב הקטלוג: מגן חלוץ  

 

ורנר בראון נמנה עם הצלמים שפעלו בארץ בשנותיה המעצבות של מדינת ישראל, וקריירת הצילום שלו שזורה בהתפתחותו של הצילום הישראלי התיעודי והאמנותי. הוא צילם עבור הקרנות הציוניות, עבור עיתונים וכתבי עת מרכזיים ובהם הארץ, ידיעות אחרונות והעולם הזה. תצלומיו הופיעו על יותר ממאה שערי עיתונים בארץ ובעולם, בהם דבר השבוע, במחנה ו־New York Times. בראון תיעד את מלחמות ישראל, משפטים היסטוריים, בהם משפט אייכמן (1961) ומשפט קוזו אוקמוטו (1972), ואת כנסת ישראל מראשיתה בבית פרומין ועד הקמת משכנה הנוכחי. הוא היה הצלם התת־מימי הראשון בישראל, יצר סדרות חלוציות של צילומי אוויר, והיה בין יוצרי סרט הטבע הצבעוני הראשון בישראל, שצולם באגם החולה.

 

לצד תיעוד ההיסטוריה והמרחב, בראון צילם גם דיוקנאות של דמויות מפתח בתרבות ובחברה הישראלית, ובהן דוד בן־גוריון ולאה גולדברג, וכן עסק בצילום עירום, תחום שבו שילב רגישות אנושית עם חקירה מתמשכת של גוף, זמן ומבט.

 

בתצלומיו נע בראון במקביל בין שתי נקודות מבט: זו של המטייל בטבע וזו של המשוטט העירוני. החיבור בין השתיים יוצר זווית ראייה ייחודית, המשלבת חדות תיעודית עם רגישות אסתטית עמוקה. מקבצי התצלומים בתערוכה אינם מסודרים באופן כרונולוגי, ומדגישים את הממד האמנותי הטבוע בצילום התיעודי שלו. דרך העיסוק במים, באוויר ובמרחב, מציע בראון קריאה מורכבת של המציאות הישראלית בעשורים הראשונים למדינה.

 

וינטג’ - תצלומי מקור

לצד הדפסות עכשוויות, מוצגים בתערוכה תצלומי וינטג’ מקוריים שנבחרו והודפסו על ידי בראון עצמו. בין היתר מוצגות סדרות שצילם בתקופת שהותו בהכשרות חקלאיות בסקנדינביה: תצלומי שחור־לבן רגישים של עבודות אסיף, קציר ודיג, המאופיינים באור אירופי רך ובהשפעות של הצילום והאמנות בגרמניה של אותה תקופה. תצלומים אלה מהדהדים, מבחינה אסתטית ותמטית, את עבודותיו המאוחרות עבור הקרנות הציוניות בישראל.

 

כן מוצגים לראשונה שלושה מקבצים מתוך סדרת  Stick & Stav - סדרות גפרורים מבוימות והומוריסטיות שיצר בראון בשנות ה־40 ופורסמו בעיתונות הסקנדינבית, ובהמשך גם בעיתון במחנה בראשית שנות ה־50. עוד מוצגים תצלומים שהודפסו במיוחד עבור תחרות "קאפא־שים" (1959) ותחרות "היריד השוודי" של מועדון צלמי העיתונות בגטבורג (1960 לערך), וכן זוג תצלומי עירום נשי, "רורי וחתול", המתעדים את אותה מצולמת בהפרש של 22 שנה, ומציעים דיאלוג פיוטי על גוף, זמן והתבגרות. הצגת תצלומי המקור לצד הדפסות עכשוויות מאפשרת לחוש את "ההילה" של עבודות הווינטג’ ולשרטט מבט רחב, חומרי והיסטורי, על פועלו של ורנר בראון.

 

 

"ורנר בראון – בין מים לשמיים"

 מוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב

ביתן אלכסנדר לתולדות הדואר והבולאות

 

פתיחה: 7 בינואר 2026

נעילה: 12 באפריל 2026

 

כתובת: מוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב. רח' חיים לבנון 2, רמת אביב, תל אביב

 

מחיר כרטיס: 58 ש"ח

ילדים עד גיל 18: ללא תשלום | חיילים: ללא תשלום (בהצגת תעודת חוגר)

סטודנטים: 39 ₪ | אזרחים ותיקים: 29 ₪

שעות פעילות:

 

שני, שלישי, רביעי          10:00–16:00

חמישי     10:00–18:00

שישי                 10:00–14:00

שבת                 10:00–16:00

מומלץ להגיע לתערוכה.

 

הצילומים באדיבות ארכיון התמונות ביד בן צבי

מאת שרית יוכפז

ספורים לכלב לפני השינה/מאת איל אריאל, הוצאת צמרת .ממליצה שרית יוכפז

 

                                                           צילום צמרת

ספורים לכלב לפני השינה

 ספר ילדים חדש, מאת איל אריאל, שנולד מקשר עמוק עם ארתור, הכלב שהפך לשותף לחיים ולמקור השראה

 

הכלב ארתור נכנס לחיו של איל אריאל בתקופת קשה, לפני שנים רבות, והיה שותף למסע ומקור של כוח וריפוי. "לכלבים יש כוחות על", אומר איל, "וארתור היה חלק משמעותי עבורי בהתגברות על אסון והליכה קדימה". הספר, "ספורים לכלב לפני השינה" הוא לא רק מחווה לכלב אהוב הוא גם הבנה, במיוחד בתקופה בה אנו נמצאים כיום, שכלבים יכולים להיות חלק מריפוי וסיוע לרבים.

                                                         צילום איל אריאל

הספר הוא יותר מאוסף סיפורים על כלבים

זוהי הצהרה על קשר שמתקיים בין מינים שונים, על אהבה ללא תנאי, ועל הכוח המרפא שיש לנוכחות של יצור שרואה אותך בלי שיפוטיות.

איל, איש שעבר מסעות רבים בחייו, מגדיר את עצמו בחיוך קל כ"אחד מהמשוגעים שקונים לכלב שלהם מתנות, מדברים אליו כמו לילד נוסף, ולא מתביישים בכך". כלבים היו חלק מחייו מגיל צעיר.  "את הכלב הראשון הביאו הורי כי פחדתי מכלבים ומאז הם נוכחים תמיד". בכל שנותיו בבית הספר היסודי ובתיכון ליוו כלב בשם בופי, שהלך איתו לבית הספר ונכנס לכיתה בכל בוקר. "בהתחלה המורים לא הסכימו, אבל לאט לאט הבינו שבופי הוא חלק מבית הספר. הוא לא מפריע. הם התרגלו." בופי היה מגיע גם כשאיל היה חולה ולא הגיע ללימודים.

מסע חיים שמוביל לעמוד הנייר

הדרך של איל לכתיבה לא הייתה ישירה. נולד באשקלון ב-1962, גדל בבית מעורב ומאוהב - אימא תימניה שעבדה כגננת ואבא, ניצול שואה, שהיה לאיש צבא. בגיל 17 החליט לצאת לעולם ועבר לקיבוץ הזורע, צעד שלא היה קל להורים אבל הם הבינו שלבן יש נתיב משלו. הוא שירת כקצין מבצעים בסיירת מובחרת והיה גם לא מעט בלבנון,  יצא לטיול ארוך בעולם, למד יחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית וסיים בהצטיינות, וניהל קמפיינים פוליטיים שנים רבות. לפני עשרים שנה הקים עם אשתו מטי מועדון כושר קטן שהפך מהר מאוד לרשת מועדוני כושר גדולה, המונה כשנים עשר סניפים המעסיקה מאות עובדים.

אבל למרות כל ההצלחה המקצועית והניהולית, הכתיבה לא הייתה מובנת מאליה עבורו. "במשך שנים הכרתי את עצמי כאיש של רטוריקה ולא של כתיבה," הוא מספר. "למורים ביסודי יש חלק גדול בכך.  הייתה אפילו מורה שלעגה לכתיבה שלי בגלל טעויות כתיב." רק באוניברסיטה, כשנדרש לכתיבה מקצועית ואקדמית, הוא התחיל לגלות שיש לו יכולת ביטוי. כקמפיינר פוליטי, כשכתב חומרי פרסום, הוא הבין שהוא ממש טוב בזה. הכתיבה הפכה לכלי נוסף בארגז הכלים שלו.

                                                    צילום אלי פסנדי

שלושים שנה של המתנה

הספר הזה לא נולד בשנה האחרונה. הבסיס שלו נכתב לפני שלושים שנה, עבר ממחשב למחשב, ונשמר כמו סוד קטן. "כל פעם שאלתי את עצמי מה לעשות איתו ועזבתי את זה," מספר איל. אבל בשנתיים האחרונות, הספר קפץ חזרה אל המסך. לא במקרה.

במלחמה הנוכחית, התאומים שלו ששירתו בצבא והפחדים היו מטורפים. בנות של חברים שלו נרצחו במסיבת הנובה, גילי אדר ז"ל ועמית להב ז"ל. "אני חסר אונים מול הכאב הזה ואין דרך בה אני יכול לעזור", הוא אומר. ואז שוב, הכתיבה לכלב הופכת למפלט מהמציאות ומקום של שקט. "הספר קפץ לצג המחשב. הוא משך אותי לעולמו וכל פעם שישבתי מול המחשב עם הספר הצלחתי להתנתק קצת ולתת מנוחה לנפש". הוא עבר על מה שכתב, מחק, שינה, הוסיף, ובנה את הספר מחדש. חלקים נכתבו מחדש לחלוטין, אחרים נשמרו כמעט כפי שהיו. לאט לאט הספר התגבש, והפעם הוא היה מוכן לצאת לעולם.

שבעה סיפורים, עולם אחד

"סיפורים לכלב לפני השינה" הוא אוסף של סיפורים מרגשים, מצחיקים ונוגעים ללב, הכתובים מתוך אהבה עמוקה לכלבים ולמערכת היחסים הייחודית בינם לבין בני האדם. את הסיפורים מספר הכותב לכלבו האהוב, ארתור - גולדן רטריבר חכם וקשוב, שמגיב, שואל ולעיתים אף מתערב בעלילה בדרכו המיוחדת.הספר פונה לקוראים מכל הגילים - ילדים, מבוגרים, וכל מי שאוהב כלבים והוא לא רק קריאה נעימה לפני השינה - הוא גם הזמנה לשיחה, להבנה ולליטוף.

 

הסיפור הפותח, "כלב ואיש כותבים ספר", 

הוא למעשה שער הכניסה, הצהרה על כך שהספר נולד מתוך קשר חי ויומיומי עם ארתור, וגם אמירת תודה אליו. הסיפור השני, 

"הברית המופלאה שבין הכלבים לבני האדם", הוא אגדה שמנסה להסביר את הסוד העתיק של הקשר הזה. "זו שאלה ששאלתי את עצמי לא פעם," מספר איל. "בני אדם משתמשים בחיות ובייתו חיות לצרכים של מזון, שמירה, משאות כבדים, רכיבה. אבל הקשר עם כלבים כיום כמעט תמיד לא נועד לצרכים של תועלת פיזית - זהו קשר נפשי עמוק. כלבים עונים על צורך פנימי של בני האדם."

באגדה הזו, הכלבים ויתרו על כוחות קסומים כדי לקבל את היכולת לאהוב ולהיות חברים של בני האדם. כלבים מסמלים חברות, נאמנות, אהבה. הם אלה שמתהפכים על הגב, חושפים את הבטן הפגיעה שלהם, כדי להראות ביטחון ואמון. הם אלה שמחכים לך בדלת גם אחרי יום נורא. הם אלה שלא שופטים.

הסיפורים האחרים עוסקים בנושאים עדינים ומורכבים שהורים מתמודדים איתם כשיש כלב בבית או כשילד מבקש אחד ובמנעד רגשות של ילדים ומבוגרים. "לרינגו יש אימא אחרת" עוסק באימוץ ובשאלה מהי משפחה אמיתית. "מחפשים את אלף" הוא מסע של כלב צעיר המנסה למצוא את דרכו הביתה. זה סיפור על אומץ, התמדה, והכוח של אהבה. "הפנסיון של מר נחום" מציג כלב שנתפס כתוקפן ומגלה שהאגרסיביות היא לא אופי אלא תוצר של פחד וחינוך לקוי. "התינוק החדש" מדבר על הקנאה והחשש  כשתינוק חדש מגיע הביתה, וכיצד אפשר ליצור מקום לכולם. ו"ילד בלי כלב" מדגיש שכלב איננו צעצוע - שזו החלטה חשובה שדורשת מחשבה רבה, הבנה שיש לכלב צרכים, ושהילד לבד לא יכול לגדל אותו.

סיפור אחרון, אישי במיוחד

הסיפור האחרון, "הסיפור של ארתור", הוא פרדה מכלב אהוב. זהו פרק של תודה לכלב שהיה לא רק חבר, אלא שותף למסע. "זה פרק חדש לגמרי," מספר איל. "במקור הוא היה אחר, עסק בדברים שהיו נכונים לי לפני שלושים שנה. עכשיו הוא מדבר על ארתור ועל מה שהוא נתן לי. זו הצהרה על קשר אמיתי שהוליד את כל הסיפורים. זה מעמיד את הכלב במקום מכובד כחלק מהמשפחה וכחבר לדרך".

למי הספר הזה פונה?

איל מיועד את הספר לילדים בראשית קריאה שיכולים לקרוא סיפורים קצרים לבד, ולהורים שמקריאים לילדיהם סיפורים ורוצים להשתמש בהם כדי לעורר שיח על נושאים רגשיים - אימוץ, קנאה, פחד, אחריות. "הספר נועד גם לסייע בשיח על הכנסת כלב הביתה והמשמעות של הדבר," הוא מסביר. "ההורים צריכים להבין שהילד לבד לא יכול לגדל כלב. הם אחראים לגידולו. הילדים יכולים וחייבים לקחת חלק, ללמוד מהי אחריות, אך אינם יכולים לגדל כלב לבדם."

אבל הספר מכוון גם לקהל אחר - לכל אלה שמרגישים שהאהבה שלהם לכלב היא משהו מיוחד ומרכזי בחייהם, גם אם ישנם אנשים שמסתכלים עליהם כמוזרים. "הספר נותן לגיטימציה לנו, המשוגעים, שאוהבים כלבים, קונים להם מתנות, מדברים אליהם ומתייחסים אליהם כמו ילדים נוספים ומצחיקים בבית," אומר איל בחיוך. "כן - אנחנו כאן! אנחנו אוהבים את הכלב שלנו ולא מתביישים בכך."

הוא יודע שיש כאלה שיגידו שזה מוגזם, שבסופו של דבר מדובר בכלב. אבל מי שחי עם כלב, מי שראה איך הכלב מחכה לו בדלת אחרי יום קשה ומי שיודע עד כמה לכלב יש כוח להעניק - הספר הזה הוא גם בשבילו.

מה הלאה?

איל אומר שיש לו עוד סיפורים בראש ולא רק לילדים. "אז נראה מתי יהיה עוד ספר, אם בכלל," הוא אומר. "כילד גם פיסלתי," הוא מוסיף לפתע. "ומי יודע, אולי גם זה יחזור."

בינתיים, הספר שחיכה שלושים שנה יצא לדרך. הוא נושא בתוכו אהבה, אובדן, ריפוי, וקשר שלא צריך הסבר. ובמרכזו עומד ארתור - הכלב שהיה במסע לצידו, והכלב שהפך לשותף בכתיבה.

סיפורים לכלב לפני השינה " מאת איל אריאל יצא לאור לאחרונה. איורים מקסימים עוזי בנימין

לינק לרכישת הספר הוצאת צמרת: https://www.netbook.co.il/Book.aspx?id=15433 

מומלץ בחום .אהבנו מאוד . 

מתנה נפלאה למשפחה לנכדים ולחברים ספר חובה בבית.

פסטיבל האורות הגדול CITY OF LIGHTS מגיע להרצליה בחנוכה הקרוב. עשרות מיצבי ענק, מאת שרית יוכפז

 

אור גדול מאיר הכל

CITY OF LIGHTS

פסטיבל האורות הגדול מגיע להרצליה

 בחנוכה

הפסטיבל יתקיים בתאריכים: 14-22.12, שעות: 23:00-16:30, במרכז העיר.

הכניסה חופשית.

פסטיבל האורות הגדול CITY OF LIGHTS מגיע להרצליה בחנוכה הקרוב. עשרות מיצבי ענק, מוארים ומרהיבים, המשלבים טכנולוגיה חדשנית, יעטפו את מרכז העיר וייצרו אווירת חנוכה קסומה ובלתי נשכחת. כל מייצב הוא יצירת אומנות בפני עצמה, המשלבת אלמנטים של פנטזיה, טבע, דמיון ואור.

פסטיבל CITY OF LIGHTS יתקיים בין התאריכים 14-22.12, בין שעות: 23:00-16:30, בשלושה מוקדים מרכזיים במרכז העיר הרצליה:

שדרות ח"ן - עולם האגדות:

יער הפיות, פטריות קסומות, טירה מכושפת, יצורים מכונפים, שביל הממתקים וגשר הפרפרים.

סוקולוב - בן גוריון - היער המכושף:

ממלכת חורף קסומה, פגסוס מרהיב, יהלומים מנצנצים, חנוכייה מוארת וסביבונים צבעוניים.

רחבת העירייה - גלקסיה:

מסע בין כוכבים עם שמש ענקית, פלנטות וכוכבים, לצד חנוכייה מוארת וסביבונים צבעוניים.

ביום שלישי, 16.12, בין השעות: 20:00-16:30, יתקיים בפסטיבל הפנינג ענק - חגיגה של אור ואש.

עם מופעי אקרובטיקה, דמויות מוארות, וידאו ארט, אמן ביטבוקס בינלאומי, אמני אש, שיקויי להבה קסומים, דמויות מראה, מוזיקה טובה, תפאורה מרהיבה, אווירה קסומה וססגונית.

הכניסה לפסטיבל חופשית.

בנוסף, יתקיימו עשרות אירועים ופעילויות חנוכה ברחבי העיר. כל האירועים באתר העירייה: https://bit.ly/4r7kh7t

ראש העיר, יריב פישר, אמר: "בחנוכה הקרוב הרצליה תהפוך לפסטיבל אורות ענק, מרהיב וססגוני. חנוכה הוא חג של אור ותקווה, של ניצחון הרוח וגבורה. כשראינו את אחינו החטופים חוזרים הביתה - הבנו מה הוא ניצחון הרוח. כשראינו את חיילנו נלחמים למעננו במשך שנתיים – הבנו מה הוא אומץ ומה היא גבורה. אנחנו חייבים להמשיך לשמור על התקווה שיהיה פה יותר טוב ושנחזור לימים של אור ושמחה. אני מזמין את כולם להגיע לפסטיבל האורות הענק בהרצליה, לחגוג, ליהנות ולשמוח. חג חנוכה שמח!"

סגנית ראש העיר, דנה אורן ינאי: "כבר למעלה משנתיים אנחנו מחכים ומצפים לימים של אור גדול בחברה הישראלית. חנוכה השנה הולך להיות חג של אורות, תקווה וחזרה לחיים של שגרה. שגרה של תרבות, שגרה של אומנות ופנאי, שגרה ללא מלחמה. אנחנו שמחים ומתרגשים לקראת החגיגות שיתרחשו בליבה של העיר ומזמינים את כל התושבים לבוא ולחגוג יחד את האור הגדול בעיר. גם בימים אלה אנו פועלים ומצפים לשובם של שלושת החטופים הביתה והלוואי ונזכה לראות אותם בבית כבר לפני החג".

צילום יח"צ. צילום גיא יחיאלי

מאת: שרית יוכפז