למה הישראלים מוותרים על לחם?
לקראת חג השבועות, שנקרא גם חג הקציר, הנה כמה עובדות, שלא ידעתם על חיטה, שעורה ושאר התבואות, שמגיעות לצלחת שלכם.
המידע נאסף על ידי איתי רון, יו"ר איגוד יבואני התבואות ומוצרי הגרעינים לישראל.
- ישראל מייבאת מדי שנה כ-5.5 מיליון טונות של תבואות, הכוללות: חיטה, שעורה, תירס וסויה.
החקלאות המקומית אחראית לייצור של רק 150-200 אלף טונות לשנה, פחות מ- 4% בלבד! מהתצרוכת של אזרחי המדינה.
- ייבוא התבואות לישראל כולל כ-4 מיליון טונות של מספוא, המשמש להאכלת משק החי: עופות, פרות, צאן, דגים ואפילו חיות מחמד.
הפרה הישראלית, המניבה כ-40 ליטר חלב ביום בממוצע שנתי, אוכלת כ-10 ק"ג מספוא ותבואות ביום. גם התרנגולות, שהן מקור לעוף ולביצים, אוכלות גרעיני תבואה.
עוד כ- 1 מיליון טון ייבוא - זוהי חיטה למאכל, וחצי מיליון טון נוספים – פולים לייצור שמן.
- כיכרות הלחם, מיוצרות מגרעיני תבואה, השמן - מיוצר מפולים (סויה, לפתית-קנולה), ואפילו דייסת הקורנפלור - מיוצרת מתירס. חלק ניכר מהמזון שלנו נסמך על יבוא תבואות לארץ.
- הגרעין הפופולרי בעולם הוא לא אחר מאשר תירס. היקף הייצור העולמי שלו: מעל מיליארד טון, מידי שנה. כשישית ממנו - מיועד לייצור אתנול, תחליף לבנזין.
- מרבית התבואה, המיובאת לארץ, מגיעה ממדינות מזרח אירופה, אוקראינה בראשן.
האקלים האוקראיני, הרווי בגשם, והאדמה הטובה, מבטיחים איכות גבוהה של יבולים והקרבה הגיאוגרפית מבטיחה זמינות ומחירים זולים.
- היקף ייבוא החיטה לישראל לא השתנה ב-20 השנים האחרונות, למרות גידול האוכלוסייה.
הסיבה: בשנים האחרונות הישראלים מעדיפים לצרוך יותר מוצרי מזון כגון: בשר וירקות, על חשבון לחם ומוצריו.
לעומת זאת, ייבוא המזון לבעלי החיים נמצא בעלייה שנתית ממוצעת בשיעור דומה לגידול האוכלוסייה.
- שמני המאכל, שכולנו מכירים, הם כמעט חסרי טעם וריח. אלה נעלמים בתהליך המיצוי שלו.
- בניגוד למה שחושבים, קנולה אינו גרעין (זרע) כמו סויה או חמניות. זהו פשוט שם של מותג קנדי - CANadian Oil Low Acid - שמפיק שמנים מזרעי צמח הלפתית (השם של הזרע באנגלית הוא rapeseed אם הסתובבתם באירופה וראיתם שדות צהובים ענקיים זה כנראה לפתית...).
- גם לצמח הסויה יש ייחוס מעניין: שמו של הקיסר הסיני, ששתל את הפולים הראשונים היה – ניחשתם נכון: סויה.
- אוניות התבואה, המגיעות לישראל, נפרקות בעיקר לממגורות דגון בנמל חיפה.
כ- 60% מסך הייבוא לארץ מגיע לממגורות דגון (כ-3.25 מיליון טונות בשנה). 40% מיתר התבואות, נפרקות בנמל אשדוד, ברציפים אחרים של נמל חיפה ובנמל מספנות ישראל.
- כל אוניית תבואות שמגיעה לנמלי הארץ, ממתינה לפריקה בממוצע כ-106 שעות!, לעומת 4.9 שעות בלבד, שממתינה אוניית מטען אחרת.
כלומר: בנמלים בארץ ממהרים לפרוק סחורות מטען אחרות (כמו: טקסטיל, ריהוט, מכשור חשמלי וכיו"ב), ומתעכבים מאוד עם פריקת התבואות.
- אוניית תבואה ממוצעת, המגיעה לארץ, היא בגודל של מגדל "עזריאלי שרונה" (רק הפוך ובמים...). האנייה היא בגודל המקסימלי, העובר בתעלת פנמה, ונקראת: "פנ-מקס" (Panamax) מידותיה הן: כ- 240 מטר אורך, כ- 32 מטר רוחב, וכ- 13 מטר שוקע (עומק מקסימלי).
- לאחר הפריקה בנמלים, התבואות מובלות במשאיות, או ברכבות, לטחנות הקמח ברחבי הארץ, למפעלי שמן ומזון, או למכוני התערובת, המייצרים מזון למשק החי (לתרנגולות, לפרות ועוד). כדי לפרוק אנייה ממוצעת, צריך כ- 1,800 משאיות "פול טריילר", שזו משאית עם התקן גרירה הנושאת שתי "אמבטיות".
- ואף מילה על השביתה בנמלים . . והשפעתה על ייבוא התבואות, החיטה והמספוא לישראל ...
חג שבועות שמח!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה