"לצייר את החיים מחדש"
בעקבות סיפורם האישי של משה וחיינה פייר
אתי פייר גבאי יוצאת למסע אישי בעקבות סיפורם של הוריה, "גיבורי שואה" שנפגשו מיד לאחר סיום המלחמה ומאז במשך 60 שנה, בחרו לחיות כל יום מחדש, מתוך אופטימיות ואהבה למרות המחיר הכבד שגבתה מהם המלחמה. בין המילים לציורים הצבעוניים היפייפיים שציירו השניים יחדיו, מתוודעים הקוראים לסיפור מרגש, מעורר השראה, המלא בעוצמה והעצמה.
אתי פייר גבאי מזמינה אותנו לצאת למסע עוצמתי ומעצים בעקבות הוריה: גיבורי שואה שבני משפחותיהם נרצחו. השניים שהכירו לאחר מלחמת העולם השנייה, התאהבו, שיקמו את חייהם והקימו משפחה. אביה של אתי נלחם בגיל 21 בצבא הרוסי מול הנאצים, ספג צרור יריות לפנים ונפצע אנושות. אמה היתה נערה ששרדה עבודות כפייה ואת צעדת המוות. המאורעות הללו השאירו את חותמם ופגעו בבריאותם הפיזית של ההורים, שסבלו לאורך השנים ממחלות, ניתוחים, אירועים מוחיים וכאבים קשים. אך הוריה של אתי בחרו לחיות יום יום חיים מלאי אהבה, נחישות, אופטימיות והומור מיוחד. בגיל 60 התחילו לצייר יחדיו על אותו בד חלק ולאחר לכתם השאירו מאחוריהם מאות ציורים מלאי צבע ואופטימיות, המאפיינים את גישתם לחיים.
את המסע לשורשיה החלה אתי דווקא לאחר לכתם של הוריה, שנפטרו בגיל מתקדם כנגד כל הסיכויים (אביה בגיל 89 ואמה בגיל 77). עם מותה של האם אמר האב כי היא "הפרה" במותה את הברית בין השניים להישאר תמיד ביחד. בספרה החדש "לצייר את החיים מחדש" משלבת אתי בין סיפור חייהם לציוריהם העדינים ומשרטטת ביד אומן את העליות והמורדות לצד המאבק התמידי לחיים מלאי השראה: "הורי בחרו לשדר מסר של תקווה וניצחון הרוח, הניכר בדרך חייהם ובכל אחד ממאות הציורים שהשאירו אחריהם", מספרת אתי.
אתי פייר גבאי (בת 64, נשואה + 2 בנות ונכד, מתגוררת בראשל"צ) גדלה בבית שהיה רווי בסבל פיזי מצד הוריה, אך מצד שני הם הוקירו יום יום את ניצחון הרוח והאהבה והביאו לעולם 3 ילדים. אתי נישאה לדוד גבאי בגיל 21, דוד מומחה ברפואת המשפחה וכיום השניים מציינים 43 שנות נישואין.
כשבתה הבכורה היתה בת שנתיים, עברה אתי להתגורר בחיפה בעקבות עבודתו של דוד. שם חלתה להפתעתה בזיהום קשה במעיים, ממנו סבלה במשך כעשור. מצבה השתפר והתדרדר לסירוגין לאורך השנים.
למרות הכל היה לאתי חלום להיות עורכת דין, בגיל 33 החלה לימודי משפטים, לאחריהם התגייסה לשירות בתי הסוהר, ועבדה כעו"ד במשך 16 שנים. תוך כדי העבודה החלה להשתתף באינספור קורסים וסדנאות להתפתחות והעצמה אישית, כולל אימון אישי-משפחתי ועסקי, NLP, הנחיית קבוצות ועוד. בגיל 40 אחרי שהצליחה להתחזק מבחינה פיזית ילדה את בתה השנייה.
אתי שהיה לה צימאון טבעי ללימודים פגשה את מיטב המנטורים בארץ, שהפכו להיות מוריה הטובים ביותר, ביניהם: אלון אולמן, ניר דובדבני, ערן שטרן, ד"ר יניב זייד ועוד.
בגיל 55 החליטה אתי לפשוט את המדים, לעזוב את עריכת הדין ולהגשים חלום נוסף. נרשמה ללימודי הכשרת מנטורים למערכות יחסים וזוגיות של מרכז החוויה הדיאלוגית בשיתוף אונ' בר אילן והפכה למנטורית למערכות יחסים וזוגיות, מרצה, מנחה סדנאות, מאמנת יחידים וזוגות. "הקליניקה שלי נולדה מתוך רצון להעניק ידע וכלים מעשיים ליישום לזוגות בתחילת דרכם ולא רק ברגעי משבר, וכיום אני מובילה שינוי לחיים מאושרים יותר באמצעות תהליך ופיתוח תובנות חדשות בקרב בני הזוג" מספרת אתי.
ההשראה לספר שכתבה הגיעה בשנת 2010, כ-3 חודשים לאחר מות אביה, אתי השתתפה במשלחת שב"ס במסע לפולין למחנות ההשמדה במסגרת "עדים במדים". מסע קשה ששינה את חייה וקיבל את הכינוי "מפחד לדחף, לעוצמה". "שם זה קרה, בטקס בטרבלינקה, החזקתי שם את דגל ישראל ,היה קפוא עם ברד דוקרני. נזכרתי באמא שעבדה בעבודות כפייה קשות בתנאים מחפירים ובאבא שנלחם ונפצע אנושות ולפתע הרגשתי אושר בלתי מוסבר, ניצחון וגאווה מופלאה. עמדתי על אותה אדמה ואמרתי לעצמי שניצחנו, יש לנו מדינה. הרגשתי כי גבהתי ב-5 ס"מ".
בעקבות המסע האישי שעברה במסע לפולין החליטה אתי לפני כתשעה חודשים, לכתוב ספר, לספר את מסכת חייהם של הוריה שהיוו עבורה מודל לבחירה בחיים ממקום קשה. מודל זוגיות מופלאה של 60 שנה של אהבה, הקשבה ומסירות. את הספר שכתבה קוראים בנשימה אחת, והוא כולל הצצה ל-14 ציורים המעניקים ערך ומשמעות. כיום ביתה של אתי בראשון לציון מציג עשרות ציורים צבעוניים, אופטימיים, מלאי חיים, שהוריה ציירו יחדיו – עדות לחיים שלמים שהיו וציירו יחד.
זהו ספר נוסף מהספרייה של מדיה 10 - הוצאת ספרים לאנשים פרטיים הרואה את עצמה כמקום להגשמת חלומות ספרותיים של כותבי פרוזה, סיפורת מקורית, שירה, ספרי ילדים
ועוד. ניתן לרכוש את הספר ישירות מהסופרת בטלפון 050-6279742
ועוד. ניתן לרכוש את הספר ישירות מהסופרת בטלפון 050-6279742
מומלץ.
תמונות באדיבות יח"צ
תמונות באדיבות יח"צ
מאת שרית יוכפז -החיים הטובים צרכנות ולייף סטייל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה